מזל טוב, נולד לכם תינוק.
קטן, מתוק, יפה ומגרגר.

בשלב הזה אתם, ההורים, עסוקים בפיענוח –
פיענוח המסרים שהתינוק מעביר: איזה צליל משמעותו רעב? איזה פרצוף משמעותו כאב? ומתי יש כעס, תסכול ואי נוחות?

התינוק שלכם לא יודע לדבר.
הוא עוד לא משתמש בשפה המוסכמת על כולם –
הוא רק מסמן, רומז, ולמרות זאת – אתם מבינים.

רוב ההורים לומדים מהר מאוד, תוך הקשבה רבה ותשומת לב עמוקה, את שפתו של התינוק שלהם.

לאחר זמן קצר, ההורים כבר לא יתבלבלו ויחליפו חיתול לתינוק שבוכה מרעב, או יאכילו תינוק הבוכה מכאב.

כל כך ברורה להורים ההבחנה בין הצלילים השונים שהתינוק משמיע.
ההורים והתינוק נמצאים על אותו תדר, משדרים את אותו המסר, מסונכרנים איתו.

התינוק גדל ורוכש את שפת המילים, ובאופן מעניין – במקום שההבנה שלנו אליו תעמיק, היא דווקא הולכת ונחלשת.
 הולכת ומסתבכת.

התינוק שלנו החליף תדר, לא שמנו לב – ולא החלפנו גם אנחנו לאותו תדר.

אפשר להשוות את התהליך לנסיעה לאילת, כשאנחנו מנסים לקלוט גלגלצ –וכל מה שאנחנו מקבלים זה רעשים וצפצופים.
כי התדר השתנה – ואנחנו לא העברנו.

הקשיבו לילד שלכם.
אל תניחו שאתם מבינים.
נסו לפענח שוב, כמו אז – בינקות, את הקודים.
והפעם, אם אתם לא מבינים –
תשאלו אותו: מה שלומך? מה אתה מרגיש? למה אתה מתכוון?

בניגוד לינקות – עכשיו הילד מסוגל לענות לכם.